Ramban on Hashgacha Pratis

Ramban (Nachmanides) wrote a great deal on the subject of hashgacha pratis (special Divine providence), with his comments spread throughout his many works. Getting the full picture, therefore, is not an easy matter, especially since a superficial examination would appear to reveal internal contradictions. As many casual readers are left badly confused under the weight of the subject's complexity, I felt it worthwhile to gather and present the key material in a way that will hopefully permit a fair and intelligent assessment.

The solution I will suggest is far from the only one that's been attempted and I'm sure I won't have the last word. But this is the approach which seems to me to be the most faithful to the Ramban's words.

The Natural World

Did God create the world with its natural laws of chemistry, biology etc., and then allow things to manage themselves (barring a specific need for miraculous intervention), or are natural laws only a mask to cover His constant, direct and conscious control over every gust of wind and every falling leaf?

The answer, according to Ramban, is actually quite straightforward. Rather than explain God's post-flood rainbow as an example of His direct involvement in the way the physical world works, Ramban instead describes it as a perfectly natural product of earthly forces given new symbolic importance by historical events: And from the way Ramban describes God's active care for human beings, we can clearly see what he felt about God's relationship with non-human life (like fish):
The Human World

It is obvious and incontestable that Ramban (among all traditional Torah scholars) believed in God's complete knowledge of human affairs, His ability and willingness to intervene in the progress of history and that He rewards and punishes our behavior. What is less clear, is whether what happens to us through the course of a normal day is regulated from Above, or is simply the result of natural forces. In fact, Ramban's writings provide us with conflicting evidence.

The Case for Randomness
In explaining the meaning of the words (Gen. 18:19) "I know him" - used to describe God's special relationship with Abraham - Ramban writes: The simple reading of this passage would seem to leave us with no choice but to conclude that most of us (or at least those who don't qualify as "His pious ones") are at least sometimes subject to the vagaries of nature.

Similarly, these words of Ramban: Ramban appears to limit God's direct providence to the Jewish nation as a whole - and even then, only when they are "perfect" in their Torah observance. Other generations, it would seem, need not apply.

Again in this next passage, Ramban admits that there is hashgacha pratis for the righteous (and for the truly evil), but that nature governs everyone else. Interestingly, he also appears to suggest that God directly interferes only within areas covered by His explicit Torah-based promises: The Case Against Randomness
Nevertheless, to examine only the preceding passages while ignoring everything else Ramban wrote on the subject, would be foolish.

Take this, for instance: How could we better demonstrate the depth of Ramban's outspoken position against randomness? On the other hand, how will we ever reconcile those words with everything we've seen until now?

A Possible Solution

This is the approach which seems to me to be the most faithful to the Ramban's words.

Let's examine Ramban's "maximalist" approach in greater detail. In his famous essay, D'rashas Toras HaShem Temima (page 153 in Rabbi Chavel's edition) Ramban expands on his comments to Ex. 12:16. In describing the maximal extent of hashgacha pratis, Ramban focuses exclusively on "Torah promises" (יעודי התורה). This suggests that only events resulting from observance or neglect of certain commandments are the direct result of providence. Which commandments? Those to which the Torah attaches explicit consequences like, for instance, a non-kohen who performs an act of Temple service (see Num. 18:7). The origins of other events, however, may lie in the natural realm.

Now would be a good time to take another look at some of Ramban's comments to Gen. 17:1. So, in summary, perhaps we can say that Ramban sees four categories of events affecting the human world:
Now here are some of Ramban's words that don't seem to fit so easily into either the case for, or against randomness: On the one hand, as we've seen above, even subtle miracles are strictly limited to the righteous and evil. But on the other hand, those denied special providence nevertheless experience fates that are somehow appropriate to their moral standing. So just how natural is the "nature" encountered by average Jews?

Perhaps this is exactly want Ramban meant by his comment to Gen. 18:19 By and large, in other words, we normal folk live our lives within nature (even while knowing that all accounts will be balanced in the Next World). However, even then it's not random, as key "appointed moments" (like a person's death) are indeed Divinely orchestrated in line with moral considerations.


רמב"ן בראשית ט:יב (בענין קשת)
ואנחנו על כורחנו נאמין לדברי היונים שמלהט השמש באוויר הלח יהיה הקשת בתולדה, כי בכלי מים לפני השמש יראה כמראה הקשת, וכאשר נסתכל עוד בלשון הכתוב נבין כן, כי אמר את קשתי "נתתי" בענBut this is the approach which seems to me to be the most faithful to the Ramban's wordsן, ולא אמר "אני נותן" בענן, כאשר אמר זאת אות הברית אשר "אני נותן". ומלת קשתי מורה שהייתה לו הקשת תחלה. ולכן נפרש הכתוב, הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם, שכל זמן שאראנה אזכיר כי ברית שלום ביני וביניכם:

רמב"ן לבראשית יז:א
...וטעם להזכיר עתה זה השם, כי בו יעשו הנסים הנסתרים לצדיקים, להציל ממות נפשם, ולחיותם ברעב, ולפדותם במלחמה מיד חרב, ככל הנסים הנעשים לאברהם ולאבות, וככל הבאים בתורה בפרשת אם בחקותי (ויקרא כו ג - מו): ובפרשת והיה כי תבא (דברים כח א - סח): בברכות ובקללות שכולם נסים הם, כי אין מן הטבע שיבואו הגשמים בעתם בעבדנו האלוהים, ולא שיהיו השמים כברזל כאשר נזרע בשנה השביעית, וכן כל היעודים שבתורה, אבל כולם נסים ובכולם תתנצח מערכת המזלות, אלא שאין בהם שנוי ממנהגו של עולם כנסים הנעשים על ידי משה רבנו בעשר המכות ובקריעת הים והמן והבאר וזולתם, שהם מופתים משנים הטבע בפירסום, והם שיעשו בשם המיוחד אשר הגיד לו ולכן אמר עתה לאברהם אבינו כי הוא התקיף המנצח שיגבר על מזלו ויוליד, ויהיה ברית בינו ובין זרעו לעולם, שיהיה חלק ה' עמו, וברצונו ינהיגם, לא יהיו תחת ממשלת כוכב ומזל:

רמב"ן לבראשית יח:יט
והנכון בעיני שהיא ידיעה בו ממש. ירמוז, כי ידיעת השם שהיא השגחתו בעולם השפל, היא לשמור הכללים. וגם בני האדם מונחים בו למקרים עד בא עת פקודתם. אבל בחסידיו ישום אליו לבו לדעת אותו בפרט, להיות שמירתו דבקה בו תמיד, לא תפרד הידיעה והזכירה ממנו כלל. כטעם לא יגרע מצדיק עיניו (איוב לו ז). ובאו מזה פסוקים רבים, כדכתיב (תהלים לג יח): הנה עין ה' אל יראיו, וזולת זה:

רמב"ן שמות יג:טז
ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח האל בהם ואין עימהם עונש או שכר, יאמרו עזב ה' את הארץ...ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ (לעיל ח יח), להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותה למקרים כדעתם...ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבנו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם יכריתנו עונשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר

רמב"ן (דרשת תורת ד' תמימה עמ' קנג)
אין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שיאמין שכל דברינו ומעשינו כולם נסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם, שהרי יעודי התורה כולם נסים ומופתים גמורים הם כי אין הפרש למי שמעיין יפה בין צדיק ימלא ימיו ויחיה שמונים שנה בהשקט ובטחה ובלא חולי ובין שאכל תרומה ימות או חנניה בן עזור שנאמר לו השנה אתה מת כי סרה דברת (ירמי' כח:טז) ובין קריעת ים סוף

רמב"ן ויקרא כו:יא
אבל אלו הברכות שבפרשה הזאת הן כלליות בעם, והן בהיות כל עמנו כולם צדיקים, ולכך יזכיר תמיד בכאן הארץ, ונתנה הארץ, לבטח בארצכם, שלום בארץ, מן הארץ, לא תעבור בארצכם וכבר בארנו כי כל אלה הברכות כולם נסים, אין בטבע שיבואו הגשמים ויהיה השלום לנו מן האויבים ויבא מורך בלבם לנוס מאה מפני חמישה בעשותנו החוקים והמצות, ולא שיהיה הכל הפך מפני זרענו השנה השביעית.
ואף על פי שהם נסים נסתרים, שעולם כמנהגו נוהג עימהם, אבל הם מתפרסמים מצד היותם תמיד לעולם בכל הארץ. כי אם הצדיק האחד יחיה, ויסיר ה' מחלה מקרבו, וימלא ימיו, יקרה גם זה בקצת רשעים. אבל שתהיה ארץ אחת כולה, ועם אחד תמיד, ברדת הגשם בעתו, ושובע, ושלוה, ושלום, ובריאות, וגבורה, ושברון האויבים, בעניין שאין כמוהו בכל העולם, יוודע לכל כי מאת ה' הייתה זאת. ועל כן אמר (דברים כח י): וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך.
והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים, לא יתנהג עניינם בטבע כלל, לא בגופם, ולא בארצם, לא בכללם, ולא ביחיד מהם, כי יברך השם לחמם ומימם, ויסיר מחלה מקרבם, עד שלא יצטרכו לרופא ולהשתמר בדרך מדרכי הרפואות כלל, כמו שאמר (שמות טו כו): כי אני ה' רופאך. וכן היו הצדBut this is the approach which seems to me to be the most faithful to the Ramban's wordsיקים עושים בזמן הנבואה, גם כי יקרם עוון שיחלו לא ידרשו ברופאים רק בנביאים, כעניין חזקיהו בחלותו (מ"ב כ ב ג). ואמר הכתוב (דהי"ב טז יב): גם בחליו לא דרש את ה' כי ברופאים, ואילו היה דבר הרופאים נהוג בהם, מה טעם שיזכיר הרופאים, אין האשם רק בעבור שלא דרש השם. אבל הוא כאשר יאמר אדם, לא אכל פלוני מצה בחג המצוות כי אם חמץ.

רמב"ן דברים יא:יג
ובאור העניין, כי השם לא יעשה הנסים תמיד, לתת מטר הארץ בכל עת יורה ומלקוש ולהוסיף בדגן ובתירוש וביצהר ולהרבות גם העשב בשדה לבהמה או שיעצור השמים וייבשו, רק על מעשה רוב העם, אבל היחיד הוא בזכותו יחיה והוא בעוונו ימות. והנה אמר כי בעשותם כל המצות מאהבה שלימה יעשה עימהם את כל הנסים האלה לטובה, ואמר כי בעבדם ע"ז יעשה עימהם אות לרעה. ודע כי הנסים לא יעשו לטובה או לרעה רק לצדיקים גמורים או לרשעים גמורים, אבל הבינוניים כדרך מנהגו של עולם יעשה בהם טובה או רעה כדרכם וכעלילותם