Marbitz.com


I Can't Believe My Eyes

Is simplicity really a virtue?


Some time ago, events led me to freshly examine the famous debate between Rabbi Shimon ben Yochai (Rashbi) and Rabbi Yishmael from Gemara Berachos 35b. I did my best to carefully analyze the Gemara's positions and its greater context and drew the conclusions you will soon read. You may judge for yourself whether I've been successful.

In any case, it quickly became apparent that my conclusions were not shared by some of the גדולי אחרונים and that they had, as far as I could understand their precious words, chosen approaches that appeared to directly contradict what I considered the simple פשט. Now the most likely explanation is that the error is mine and that I've missed some key element. However, as long as there is still some doubt, I am forced to consider at least the possibility that these אחרונים consciously rejected the straightforward approach for other, hidden considerations.

The question aroused my curiosity, but it wasn't anything that would keep me up at night. However, I recently came across a possible resolution whose implications left me troubled. But first, the Gemara itself.


ר' חנינא בר פפא רמי כתיב ולקחתי דגני בעתו וגו' וכתיב ואספת דגנך וגו' ל"ק כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום ת"ר ואספת דגנך מה ת"ל לפי שנא' לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן ת"ל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ דברי ר' ישמעאל ר"ש בן יוחי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנא' ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנא' ואספת דגנך ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנא' ועבדת את אויביך וגו' אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן כר' שמעון בן יוחי ולא עלתה בידן א"ל רבא לרבנן במטותא מינייכו ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזו קמאי כי היכי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא: אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן משום רבי יהודה בר' אלעאי בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן עראי זו וזו נתקיימה בידן דורות האחרונים שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי זו וזו לא נתקיימה בידן

Rabbi Yishmael and Rabbi Shimon ben Yochai

It would seem that Rabbi Yishmael and Rashbi argue over the meaning of the verse (Yehoshua 1:8) "Do not remove this Book of the Torah from your mouth..." - Rabbi Yishmael, seeing no way to understand it literally, assumes that the limits to its practical application are qualified by "And you will harvest your grain..." (Devarim 11:14). Rashbi does see a way that "Do not remove this Book..." could be literal, if one can visualize a circumstance in which God will provide miraculous financial support as in "And strangers will rise and shepherd your flocks..."

However, a simple reading of these words leaves a great deal more hidden than explained.

For instance, Rashbi would seem to permit(1) full immersion in Torah only in a generation in which Israel does God's will while other generations must resign themselves to a far weaker connection to Torah. How could such generations (which we must assume have taken up the vast majority of Jewish history) properly apply their flawed understanding of Torah to their lives? And how could our national tradition - requiring as it does the active participation of Torah leaders in every generation - possibly have survived all the weak links in its history?

Another question: who, exactly, has to be "doing God's will" in order to trigger God's miraculous support? Rashbi's language (especially the plural form of - אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום) suggests that it depends on the behavior of the larger community rather than on the spiritual status of any individual. But does that mean the Jews of an entire generation must participate? Or perhaps the citizens of a single nation or city. Could even the majority of a population change their status or must it be everyone?

Further: precisely what does "doing God's will" entail? Must everyone be completely clean of sin? Are there certain imperfections that God will tolerate? Which?

The Ba'aley Tosafos (כאן בזמן שישראל - the first answer) imply that Rashbi's full immersion in Torah can only be attempted in a state of absolute perfection. And the Meharsha adds that not just anyone may casually conclude that he is on a level that warrants miraculous support.(2) But significantly, the final words of Meharsha's statement ("אבל לעתיד שנאמר ועמך כולם צדיקים וגו' יקוים בנו ועמדו זרים ורעו צאנכם וג") conclude that Rashbi's entire model of an ideal Torah generation is something whose realization can only be in the distant messianic future.(3)

Success or Failure
I think it's obvious that the success enjoyed by those following Rabbi Yishmael wasn't necessarily financial (which in any case was already determined at the beginning of the year - see Beitza 16a), but spiritual. In fact, the Gemara's context strongly suggests that Rabbi Yishmael's program produced its strongest results specifically in Torah study - and that most (although perhaps not all) of those practicing Rashbi's plan saw the quality of their own Torah study suffer!

So beyond the serious economic danger that neglecting ones livelihood can cause (see Rashi דה"מ מנהג דרך ארץ), there is a better than average chance that the very quality of a person's Torah can be compromised.

Nevertheless, while the Gemara does seem to throw its weight behind Rabbi Yishmael's program, it would be difficult to claim that there have never been individuals who successfully attempted Rashbi's approach. After all, the Gemara itself does report the "many" who tried and failed - implying that some few did succeed.
It would seem that the Gemara adds this story to bolster its previous preference for Rabbi Yishmael's approach. Not only is it acceptable for normal Jews to pursue their livelihood, but even the nation's elite - students of great scholars like Rava - are openly encouraged to devote some time to supporting themselves. And, again, we see financial wellbeing as a concern in relation to quality of Torah study and not only as a personal need.

Not only were the students of Amoraim encouraged to support themselves by their own labor, but restrained and calculated engagement in material pursuits lay behind the spiritual successes of "earlier generations."

So it would seem that the simplest and most straightforward reading of the Gemara assumes that Rashbi's Torah-only program applies only in rare generations of widespread or even universal Torah loyalty and that, even then, Rabbi Yishmael's approach is both preferred and more likely to be successful.

Alternate Readings

This Gemara has been discussed by countless later authorities - each of whose contributions is of immeasurable value. However, many seemed to consciously avoid the approach that we considered most straightforward.(4) Here, for instance, is the Chasam Sofer (Sukkos 36a)(5)
The Hafla'ah's contention that anyone with pure enough intentions can adopt Rashbi's ideal - regardless of the state of his generation, obviously runs counter to our understanding.

And when the Chasam Sofer himself restricts Rabbi Yishmael's position exclusively to agricultural labor in Israel, he too appears to have chosen a more esoteric approach, as Rava's students, who were presumably residents of Bavel, were nevertheless encouraged to engage in non-Torah activities.

The approach of the Nefesh Hachaim(7) similarly diverges from our method:
Observing how incongruous it is for Rashbi in the Gemara to describe "And you will harvest your grain..." as somehow opposing God's will (especially since "and you will harvest..." is part of the paragraph of the Shema describing ideal Jewish behavior), Nefesh Hachaim redefines the debate. Thus Rabbi Yishmael, when he allowed room for farm labor, never meant that a Jew should go even one moment without Torah. Rather, for those few hours of labor forced upon him by circumstances, a Jew's mind will surely be filled with Torah thoughts even as his hands work. This, in the Nefesh Hachaim's understanding, is Rabbi Yishmael's ideal Jewish existence. Now Rashbi himself agrees that many Jews will need to live such blended lifestyles; struggling to learn Torah while they engage in minimal labor, but doing so is just not considered "God's will" on the highest level.

Therefore, writes the Nefesh Hachaim, there is no practical debate between Rashbi and Rabbi Yishmael, just two mildly contrasting definitions of the ideal Jewish lifestyle.

But this approach would seem at odds with the simpler reading of the Gemara that we described above. For one thing, like the Chasam Sofer, the words "a time when Israel fulfills God's will" must be radically reinterpreted (perhaps to mean a description of full-time Torah study rather than a condition allowing it). And besides that, the Nefesh Hachaim's Gemara, focusing as it does on a somewhat abstract theoretical question that might have had a practical impact on a very small number of Jews throughout history, has become rather less urgent.

A Possible Solution and a New Problem

The Maharitz Chiyus (בספרו דרכי ההוראה חלק שני סימן ו) reprinted a letter written to him by the Chasam Sofer. Responding to a challenge to his previously published contention that there is both a מצות עשה ומצות לא תעשה involved in delaying a Jewish burial, the Chasam Sofer acknowledged that, besides the isolated opinion of the Ramban, his claim was in fact exaggerated and the prohibition was not מן התורה at all. However he had consciously misrepresented the truth in order to impress people who might otherwise ignore a דין דרבנן.

Based on this letter, I wonder if it is possible to say that the Chasam Sofer and the other אחרונים mentioned above, chose their innovative approaches to our Gemara based on similarly overriding tactical considerations (perhaps in order to strengthen weakening attitudes to Torah study).

Now some have strenuously objected to my suggestion, drawing a distinction between the "subterfuge" of the Chasam Sofer - in which he "misrepresented" the laws of delayed burial - and his comments to our Gemara. They claim that, by hanging his claim of דאורייתא on the shoulders of Ramban, the Chasam Sofer in fact misrepresented nothing since, in any case, it is forbidden to leave a body unburied at least rabbinically. This would, however, seem to be correct only according to the Raavad in his gloss to the Rambam (פ"ב מהל' ממרים):

רמב"ם:
...ואם יאסור בשר העוף ויאמר שהוא בכלל הגדי והוא אסור מן התורה הרי זה מוסף...
ראב"ד:
כל אלה ישא רוח שכל דבר שגזרו עליו ואסרוהו לסייג ולמשמרת של תורה אין בו משום לא תוסיף אפילו קבעוהו לדורות ועשאוהו כשל תורה וסמכוהו למקרא כדאשכחן בכמה דוכתי מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא...
כסף משנה:
והלא רבינו אינו אומר שאסור אלא כשאומרים שהוא של תורה ממש אבל כשאומרים קרא אסמכתא בעלמא הרי הם אומרים שאינו של תורה ושאין הפסוק ההוא מורה עליו אלא שהוא אסמכתא בעלמא


Which would seem to suggest that someone who claims that a rabbinic law is actually of Torah origin (as the Chasam Sofer seems to have done) is, at least according to the Rambam (and the Shach to יו"ד סי' פז ססק"ד who quotes him) in some trouble. Since the Chasam Sofer surely knew this when he issued his decision, his fears for the integrity of Jewish burial must have been for him of overriding concern. And since the Chasam Sofer obviously felt justified to employ this subterfuge in that case, is it not possible that he - and others - did it elsewhere as well?

Now, assuming I'm correct, this brings me to my problem: what is תורת אמת? Does the truth of a sugya - like this debate between Rashbi and Rabbi Yishmael - change once acharonim represent it in a new way...even if this new understanding would seem not to reflect Chazal's specific intentions? I don't for a moment doubt the powerful clarity of vision and deep concern that must have informed the Chasam Sofer's choice, I only wonder how I am to relate to its product.

One more thought. I suspect that the Chasam Sofer was far from the only godol who made such tactical decisions. In fact, I would imagine that there might be attempts even today to filter the Torah's message to serve some greater communal good. However, I believe that a careful reappraisal of this approach might be appropriate in light of the specific challenges presented by the first stages of the Internet revolution we're now living through.

As politicians and other public figures have discovered, there are countless thousands of volunteer "crowd-sourcing" Internet users carefully tracking public statements and actions - and exposing contradictions and errors. This, I believe, has helped promote honest and effective government. But it has also meant that, effectively, intellectual privacy no longer exists.

The Orthodox world has not remained free of these changes. The Torah world and its leaders - whether aware or not - are also being observed, tracked and exposed as never before. Some of the trackers are meticulous and well-intentioned, some malicious and others, simply foolish. But there's no point trying to stop it...nor much point in just hoping it will disappear.

I was not familiar with this letter of the Chasam Sofer (despite the many hours of pleasure I've had learning the various writings of the Maharitz Chiyus, I had never come across this one). I only discovered it through the Internet. And I know I'm not the only one who saw it. I don't believe it takes too much imagination to picture the kind of reaction that modern versions of this particular "meta-halachic" psak might evoke once they make their own way onto the "Information Highway".



נוסח חתם סופר מסכת סוכה דף לו עמוד א

דומה לכושי תנן. שמעתי ממ"ו הפלא"ה זצ"ל בהא דפליגי רשב"י ור' ישמעאל ר"פ כיצד מברכין ומסקי' הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם אמר הוא ז"ל שעשו כרשב"י ולא רשב"י ממש דודאי מי שכוונתו לשם ה' הבוחן מחשבותיו ויודע עשתונותיו בודאי יעלה בידו אלא הם עשו כרשב"י נדמו לו ולא בעצם תוכניותם ע"כ לא עלתה ב ידם ואמר היינו דאמרי הכא אתרוג הכושי היינו הצדיק המשונה במעשיו ככושי המשונה בעורו הוא כשר אך דומה לכושי שרוצה לדמות עצמו לרשב"י זה פסול כי לא עלתה בידו ע"כ דברי הרב ודפח"ח. מכאן ואילך תוספת דברי תלמידו הפעוט כמוני נלע"ד רבי ישמעאל נמי לא אמר מקרא ואספת דגנך אלא בא"י ורוב ישראל שרויין שהעבודה בקרקע גופה מצוה משום יישוב א"י ולהוציא פירותי' הקדושי' ועל זה ציותה התורה ואספת דגנך ובועז זורה גורן השעורי' הלילה משום מצוה וכאלו תאמר לא אניח תפילין מפני שאני עוסק בתורה ה"נ לא יאמר לא אאסוף דגני מפני עסק התורה ואפשר אפילו שארי אומניו' שיש בהם ישוב העולם הכל בכלל מצוה אבל כשאנו מפוזרי' בעו"ה בין או"ה וכל שמרבה העולם יישוב מוסיף עבודת ה' חורבן מודה ר"י לרשב"י וע"ז אנו סומכי' על ר' נהוראי במתני' סוף קידושין מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד בני אלא תורה היינו בח"ל וכנ"ל והיינו דמחדש רבא באתרוג הכושי אפי' אינו נדמה אלא כושי ממש דהיינו רשב"י וחבריו האמתיים מ"מ הא לן והא להו לבני בבל כשר ולבני א"י פסול דבעי' יישוב א"י ע"י ישראל.

נוסח נפש החיים שער א פרק ח:(8)

הנה רז"ל אמרו בענין הכרובים (ב"ב צ"ט א') כיצד הן עומדין. ר"י ור"א. ח"א פניהם איש אל אחיו. וחד אמר פניהם לבית. ולמאן דאמר פניהם איש אל אחיו הכתיב ופניהם לבית. לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום וע' רש"י. ולמ"ד פניהם לבית הכתיב ופניהם איש אל אחיו. דמצדדי אצדודי. ר"ל קצת לבית וקצת זה לזה. וע' רש"י ז"ל והא ליכא לתרוצי כדלעיל כאן בזמן שישראל עושין כו'. דכיון דעיקר עשיית כרובים פניהם לבית. לא היה להם לעשותו לסימן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. וכ"כ תוס' שם דמסתמא העמידום תחלה לפי מה שהיו עושין רש"מ ולכאורה אכתי תקשי למה העמידום תחלה כרובי שלמה פניהם מצודדין ולא איש אל אחיו ממש. והענין הוא. כמ"ש פ' כיצד מברכין (לה ב') ת"ר ואספת דגנך כו' לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך גו' יכול דברים ככתבן. ת"ל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג ד"א דברי ר' ישמעאל רשב"י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה כו' תורה מה תהא עליה. אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים כו'. ובזמן שאין ישראל עושין רש"מ מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנאמר ואספת דגנך. ולכאורה תמוה דמוקי לקרא דואספת דגנך. כשאין עושין רש"מ. והא לעיל מינה כתיב והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וגו' לאהבה וגו' ולעבדו בכל לבבכם וגו'. ועלה קאמר ואספת דגנך. אבל הענין. כי ודאי שאין דעת ר' ישמעאל שיהא הרשות נתונה לאדם לפרוש ח"ו אף זמן מועט מעסק התורה. ולעסוק בפרנסה ויהי' בטל אותו העת מעסק התורה לגמרי ח"ו. אמנם רמזו ר"י בלשונו הק' הנהג בהן מנהג ד"א. ר"ל עמהן עם הד"ת. היינו שגם באותו העת ושעה מועטת שאתה עוסק בפרנסה כדי הצורך וההכרח לחיות נפש. עכ"פ ברעיוני מחשבתך תהא מהרהר רק בד"ת. וכן רבא אמר לתלמידיו ביומי ניסן ותשרי לא תתחזו קמאי דיקא. שלא לבא לבית מדרשו. אבל ודאי שתלמידי רבא לא היו בטלים ח"ו לגמרי מעסק התורה גם בביתם באלו הימים. ואמרו שם הרבה עשו כר"י ועלתה בידם. והרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם. היינו רבים דוקא. כי ודאי שלכלל ההמון כמעט בלתי אפשר שיתמידו כל ימיהם רק בעסק התורה שלא לפנות אף שעה מועטת לשום עסק פרנסת מזונות כלל. ועז"א באבות כל תורה שאין עמה מלאכה וכו'. אבל יחיד לעצמו שאפשר לו להיות אך עסוק כל ימיו בתורתו ועבודתו ית"ש. ודאי שחובה מוטלת עליו שלא לפרוש אף זמן מועט מתורה ועבודה לעסק פרנסה חס ושלום. וכדעת ר' שמעון ב"י *: והנה פסוק ואספת דגנך וגו' הוא מוצא מכלל פ' והיה שכולה נאמרה בל' רבים ופסוק ואספת נאמר בלשון יחיד. לכן קרי ליה אין עושה רצונו של מקו' כשמפנה עצמו אף מעט לעסק פרנסה:

הגהה: ולכן בפ' ראשונה של ק"ש כתיב ובכל מאדך. ובפ' והיה לא כתיב ובכל מאדכם. כי פ' שמע כולה בלשון יחיד נאמרה. ויחיד שאפשר לו. הוא צריך לקיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך דברים ככתבן ממש. לכן נאמר ובכל מאדך פי' בכל ממונך כמ"ש במשנה סוף ברכות. ר"ל שלא לעסוק בפרנסה כלל. אבל פ' והיה שנאמרה בלשון רבים. לרבים כמעט מוכרחים להתעסק עכ"פ מעט גם בריוח ממון לחיי נפש. לכן לא כחיב בה ובכל מאדכם. (והגם שעדיין לא זו הדרך והמדרגה הגבוה שבגבוהוח לפי אמיתת רצונו ית"ש לדעת רשב"י. עכ"ז גם לדידי' לא מקרי ח"ו בזה אין עושין רש"מ כשמפנין עצמם מעט גם לעסק פרנסה ובעת עסקם בפרנסה לבם נוהג בחכמה ומהרהרים בד"ת ויראת ה'. ולר' ישמעאל. זו היא עיקר רצונו ית' בהנהגת כלל ההמון. ופלוגתתם מה היא עיקר רצונו ית' והמדרגה היותר גבוה בהנהגת כלל ההמון):

וידוע שהכרובים. הא' רמז עליו ית"ש והשני על ישראל סגולתו. וכפי שיעור התקרבותם ודביקותם של ישראל אליו ית"ש. או להיפך מ"ו. היה ניכר הכל בענין עמידת הכרובים דרך נס ופלא. אם פניהם ישר יחזו אליו ית"ש. גם הכרובים עמדו אז פניהם איש אל אחיו. או אם הפכו פניהם מעט ומצדדי אצדודי. כן היה ניכר הענין תיכף בכרובים. או אם ח"ו הפנו עורף. גם הכרובים כרגע הפנו הפכו פניהם איש מעל אחיו לגמרי ח"ו. וכענין שאמרו ז"ל ביומא (נ"ד' א') שהיו מגללין הפרוכת לעולי רגלים ומראין להם הכרובים שהיו מעורין זה בזה ואומרים להן ראו חיבתכם לפני המקום כו'. ובזוהר תרומה קנ"ב ב' אימתי איהו ברחמי. א"ל בשעתא דכרובים מהדרן כו' ומסתכלן אנפין באנפין. כיון דאינון כרובי' מסתכלין אנפין באנפין כדין כל גוונין מתתקנן כו'. כמה דמסדרין ישראל תקונייהו לגבי קוב"ה הכי קיימא כולא והכי אתסדר כו'. ובפ' אחרי נ"ט ריש ע"ב שבת אחים כו' בשעתא דהוו חד בחד משגיחין אנפין באנפין כתיב מה טוב ומה נעים וגו' וכד מהדר דכורא אנפוי מן נוקבא ווי לעלמא כו' ובז"ח ס"פ תרומה ל"ו א' בכל זמנא דישראל הוו זכאין כרובים הוו דביקין בדביקו אפין באפין. כיון דהוו סרחן הוו מהדרין אפייהו דא מן דא כו'. וע"ד כרובים בההוא זמנא דהוו ישראל זכאין הוו אנפין באנפין כו'. ועל רזין אלין הוו ידעי אי ישראל זכאין אי לא כו'. כתיב עבדו את ה' בשמחה חדוותא דתרין כרובין כו' כיון דשארי עלייהו אתהדר בחדוה כו' ועלמא אתהדר ברחמי כו' וע"ש באורך:


Footnotes:

(1)An alternate reading of the Gemara understands Rashbi's words as a simple recommendation rather than a legal requirement: Torah-only is an exalted and blessed lifestyle and pursuing it could, under certain conditions, lead to Divine assistance. This reading fits nicely with Rashbi's statement in Menachos 99b ("if one wants, he may fulfill his obligation of Torah study through the twice-daily recital of the Shema") as he actually maintains that one's legal obligation to study Torah is quite minimal.

(2)Incidentally, these words seem to imply that the test of suitability depends on an individual's status, rather than that of an entire community or generation. Nevertheless, this impression is somewhat weakened by the Meharsha's greater context (see above).

(3)As an aside, I'm not sure that there is any conclusive evidence that - besides during the thirteen years he spent in the cave (see Shabbos 33b) - even Rashbi himself practiced a Torah-only lifestyle. See Menachos 99b where Rashbi himself teaches that the verse "Do not remove this book..." requires nothing more than the recital of Krias Shema twice daily. See also the Ohr Someach to Rambam, hilchos Talmud Torah 1:2

(4)Since, all things being equal, the simplest approach is always the best, we must assume either that there's something wrong with our methodology or that these later authorities had some overriding (if hidden) concern.

(5)Brought to my attention by Rabbi Daniel Eidensohn - text based on the Bar Ilan collection

(6)See other interpretations of this Gemara in the introduction to my book "Working with Torah"

(7)1:8

(8)Text from he.wikisource.org